תוספי גלוטתיון: מה עובד, מה לא, ומה באמת מעלה אותו

מה גלוטתיון עושה בגופך

גלוטתיון הוא טריפפטיד (שלוש חומצות אמינו: ציסטאין, גליצין וגלוטמט) הנמצא כמעט בכל תא אנושי. הוא נוגד החמצון האנדוגני העיקרי של הגוף, והוא משתתף בניקוי רעלים, תיקון DNA, איתות חיסוני ומיחזור של נוגדי חמצון אחרים כמו ויטמינים C ו-E.

בניגוד לנוגדי חמצון מתוספים שאתה נוטל מבחוץ, גלוטתיון מיוצר בתוך תאים על ידי תהליך אנזימטי דו-שלבי. השלב מגביל-הקצב דורש ציסטאין, וזו הסיבה שזמינות הציסטאין היא צוואר הבקבוק לייצור גלוטתיון. כאשר ציסטאין מצוי בשפע, תאים יכולים לייצר את כל הגלוטתיון שהם צריכים. כאשר הוא דל, רמות הגלוטתיון צונחות.

גלוטתיון קיים בשתי צורות: מחוזר (GSH, הצורה הפעילה) ומחומצן (GSSG, הצורה המנוצלת). תא בריא שומר על יחס GSH ל-GSSG גבוה. כאשר יחס זה יורד, העקה החמצונית עולה ויכולתו של התא להתגונן מפני נזק פוחתת. מחקרים משתמשים לעתים קרובות ביחס זה כמדד לעקה חמצונית; במחקר על גלוטתיון ליפוזומלי, היחס בין מחומצן למחוזר ירד ב-20% (Sinha et al., 2018).

גלוטתיון מרכזי גם לניקוי רעלים שלב II בכבד. רעלנים, מטבוליטים של תרופות וכימיקלים סביבתיים מצומדים לגלוטתיון כדי להפוך אותם למסיסים במים וניתנים להפרשה. זו הסיבה שדלדול גלוטתיון הוא סימן היכר של מינון יתר של פרצטמול, ומדוע NAC, המחדש גלוטתיון, הוא הטיפול התרופתי הסטנדרטי בבית החולים למצב חירום זה.

מדוע גלוטתיון יורד עם הגיל

רמות הגלוטתיון בדם וברקמות יורדות באופן מדיד עם ההזדקנות, מונעות על ידי כושר סינתזה מופחת, דרישה חמצונית מוגברת וצריכה נמוכה יותר של חומצות אמינו המשמשות חומרי מוצא. ירידה תלוית-גיל זו קשורה לפגיעות גבוהה יותר לנזק חמצוני ונצפית במצבים ניווניים של מערכת העצבים, מחלות כבד ותפקוד חיסוני מוחלש.

סקירה משנת 2023 ב-Ageing Research Reviews מתעדת ירידה זו בפירוט. גלוטתיון והאנזימים התלויים בו, כולל גלוטתיון פראוקסידאז וגלוטתיון S-טרנספראז, צונחים ברוב הרקמות עם הגיל, והירידה מתואמת עם עלייה במדדי עקה חמצונית (Lapenna et al., 2023). הסקירה מקשרת רמות גלוטתיון נמוכות יותר לכמה מסימני ההיכר של ההזדקנות: תפקוד לקוי של המיטוכונדריה, דלקת כרונית בדרגה נמוכה, ניקוי רעלים לקוי ותגובות חיסוניות קהות. השאלה האם העלאת הגלוטתיון בחזרה לרמות נעורים הופכת שינויים אלה, או פשוט מלווה הזדקנות איטית יותר, עדיין נתונה במחלוקת.

שני גורמים מניעים את הירידה. ראשית, הייצור מואט: האנזים מגביל-הקצב לסינתזת גלוטתיון, גלוטמט-ציסטאין ליגאז, הופך לפחות פעיל עם הגיל. שנית, הדרישה עולה: תאים מבוגרים יותר מייצרים יותר מיני חמצן תגובתיים, במיוחד במיטוכונדריה, ולכן הגלוטתיון מנוצל מהר יותר מכפי שהוא מוחלף. התוצאה היא פער מתרחב בין היצע לביקוש שרוב האנשים אינם מבחינים בו עד שעייפות, התאוששות איטית או זיהומים תכופים הופכים לנורמלי החדש.

הירידה אינה נובעת רק מאכילת פחות ציסטאין. האנזימים שמרכיבים את הגלוטתיון, גלוטמט-ציסטאין ליגאז וגלוטתיון סינתטאז, נעשים פחות פעילים עם הגיל. במקביל, הנטל החמצוני של הגוף גדל, כלומר גלוטתיון מנוצל מהר יותר. התוצאה הסופית היא פער מתרחב בין היצע לביקוש שמתחיל בגיל העמידה ומאיץ.

דבר זה הוביל לעניין מסחרי חזק בתיסוף גלוטתיון. ההיגיון פשוט: אם הגלוטתיון צונח עם הגיל וגלוטתיון נמוך קשור למחלות, הרי שנטילת יותר גלוטתיון אמורה לעזור. אולם הביולוגיה לעיתים רחוקות כה פשוטה, והסיפור של תיסוף גלוטתיון פומי הוא ברובו סיפור של ספיגה לקויה.

בעיית הספיגה עם גלוטתיון פומי

אנזים המעי גמא-גלוטמילטרנספראז (GGT) מפרק את הגלוטתיון לחומצות האמינו המרכיבות אותו לפני שרובו יכול להיספג בשלמותו. מחקר פרמקוקינטי משנת 1992 בשבעה מתנדבים מצא שמנה פומית יחידה של 3 גרם גלוטתיון לא העלתה באופן מובהק את רמות הפלזמה של גלוטתיון, ציסטאין או גלוטמט באף נקודת זמן לאורך 270 דקות (Witschi et al., 1992). סקירה פרמצבטית משנת 2025 העריכה את הזמינות הביולוגית הפומית של גלוטתיון מתחת לאחוז אחד עבור המולקולה הבלתי מותמרת (Yin et al., 2025).

הניסוי האקראי, כפול-הסמיות, המבוקר-פלצבו הראשון בדק 500 מ”ג של גלוטתיון פומי פעמיים ביום למשך ארבעה שבועות בקרב 39 מבוגרים בריאים. הוא לא מצא שינוי מובהק באף סמן ביולוגי של עקה חמצונית, כולל סטטוס הגלוטתיון עצמו (Allen & Bradley, 2011).

ניסוי ארוך יותר ומתוכנן טוב יותר שינה את התמונה במקצת. Richie et al. נתנו ל-54 מבוגרים בריאים 250 מ”ג או 1,000 מ”ג של גלוטתיון פומי מדי יום, או פלצבו, למשך שישה חודשים. שתי קבוצות המינון הראו עליות בגלוטתיון בדם ובגלוטתיון בתאי רירית הלחי לאחר שישה חודשים, כאשר קבוצת ה-1,000 מ”ג הראתה גם עלייה של פי שניים בציטוטוקסיות של תאי הרג טבעיים בהשוואה לפלצבו (Richie et al., 2015). זהו המחקר שרוב מותגי התוספים מצטטים.

הניסוי של Richie אמיתי ועבר ביקורת עמיתים, אך ההקשר חשוב. נדרשו שישה חודשים של מינון יומי כדי שההשפעה תופיע. הניסוי קצר הטווח לא ראה דבר. השיפור במדד החיסוני היה תוצא משני. והמנגנון נותר לא ברור: אם GGT מפרק גלוטתיון במעי, כיצד הניסוי של שישה חודשים הניב תוצאות? השערה אחת היא שחומצות האמינו שהשתחררו, בייחוד ציסטאין, שימשו כחומר גלם לתאים כדי לבנות מחדש גלוטתיון באופן פנימי, מה שאומר שהתוסף פעל כמערכת יקרה למתן חומצות אמינו ולא כגלוטתיון שלם.

גלוטתיון ליפוזומלי. האם שיטת המתן משנה את התוצאה?

אנקפסולציה ליפוזומלית עוטפת גלוטתיון בבועת פוספוליפידים שנועדה לשרוד את המעי ולהעביר את המולקולה בשלמותה. ניסוי קטן מצא שגלוטתיון ליפוזומלי במינון של 500 ו-1,000 מ”ג ליום למשך חודש העלה את הגלוטתיון בדם ב-40 אחוזים מעל קו הבסיס והגביר את תפקוד תאי ההרג הטבעיים (Sinha et al., 2018). התוצאה מבטיחה אך הגיעה ממחקר בודד, קטן ובמימון התעשייה.

הניסוי של Sinha גייס 12 מבוגרים בשתי רמות מינון (500 ו-1,000 מ”ג/יום). לא הייתה זרוע פלצבו. הגלוטתיון בדם עלה בשני המינונים תוך שבועיים. הציטוטוקסיות של תאי הרג טבעיים גדלה לאורך החודש, יותר מכך במינון הגבוה יותר (Sinha et al., 2018).

אלו הם הנתונים האנושיים הטובים ביותר שיש לגלוטתיון ליפוזומלי, ומדובר במחקר תווית-פתוחה קטן אחד ללא בקרת פלצבו. ההבדל בין זה לבין הניסוי של Richie (שהייתה בו זרוע פלצבו ו-54 משתתפים למשך שישה חודשים) הוא ההבדל בין אות ראשוני לראיות סבירות. ייתכן בהחלט שגלוטתיון ליפוזומלי מתעלה על גלוטתיון פומי רגיל, אך הטענה מקדימה את מה שהנתונים תומכים בו בבירור (Sinha et al., 2018) (Richie et al., 2015).

האופן שבו גלוטתיון ניתן חשוב גם בדרכים אחרות. מחקר פרמקוקינטי בבני אדם משנת 2026 שהשווה פילם מתמוסס פומית לטבלייה סטנדרטית מצא פרופיל ספיגה נפרד ומגמה לעבר חשיפה גדולה יותר לגלוטתיון עם הפילם (Jung et al., 2026). זו הייתה מגמה ולא הבדל ברור, אך היא מוסיפה לראיות לכך שהפורמולציה משפיעה על הכמות שמגיעה לדם.

NAC — אסטרטגיית חומר המוצא שעוקפת את הבעיה

N-אצטילציסטאין (NAC) הוא צורה מותמרת של חומצת האמינו ציסטאין אשר שורדת את העיכול, נכנסת לתאים, עוברת דה-אצטילציה לציסטאין חופשי, ואז מזינה ישירות את מסלול סינתזת הגלוטתיון. יש לה עשרות שנות שימוש קליני, כולל כטיפול הסטנדרטי במינון יתר של פרצטמול, במיוחד משום שהיא מחדשת גלוטתיון מדולדל.

ההיגיון פשוט. ציסטאין הוא אבן הבניין מגבילת-הקצב של גלוטתיון. אספקת כמות גדולה יותר ממנו מאפשרת לתאים לייצר גלוטתיון בעצמם, היכן שהוא נחוץ, מבלי להסתמך על הישרדותו של גלוטתיון שלם במערכת העיכול. סקירה משנת 2021 מתארת את NAC כתורם ציסטאין המסייע בחידוש גלוטתיון ומסכמת את השימוש בו במצבים רבים הקשורים לעקה חמצונית (Raghu et al., 2021).

NAC אינו זוהר. הוא זמין כתוסף גנרי וכממיס ליחה במרשם מזה עשרות שנים, ריחו כריח גופרית, והוא עולה שבריר ממחירו של גלוטתיון ליפוזומלי. אך המנגנון שלו להעלאת גלוטתיון מובן טוב יותר ומודגם בצורה עקבית יותר בניסויים בבני אדם מאשר כל תוסף גלוטתיון ישיר.

בפיילוט משנת 2021, שמונה מבוגרים שנטלו GlyNAC למשך 24 שבועות חוו תיקון של המחסור שלהם בגלוטתיון, ומדדים של עקה חמצונית, תפקוד לקוי של המיטוכונדריה, דלקת, תנגודת לאינסולין ותפקוד לקוי של האנדותל השתפרו; הישגים אלה התהפכו בתוך 12 שבועות מההפסקה (Sekhar, 2021). ניסוי המעקב האקראי (24 מבוגרים לעומת 12 ביקורות צעירים) אישר את אותו הדפוס לאורך 16 שבועות והוסיף שיפורים בהיקף המותניים, לחץ הדם, התפקוד הגופני ומספר סימני היכר של הזדקנות (Kumar et al., 2023). גודלי המדגם קטנים, אך העקביות לאורך שני מחקרים וההיפוך לאחר הפסקת הנטילה מחזקים את הטיעון לחידוש גלוטתיון מבוסס-NAC בהזדקנות.

המינון המשלים הטיפוסי במחקרים הוא 600–1,800 מ”ג ליום, מחולק לשתיים או שלוש מנות. במינונים גבוהים יותר, חלק מהאנשים חווים בחילה או אי-נוחות במערכת העיכול. למבט מפורט על צורות, מינון ובטיחות, ראה את מדריך תוספי NAC המלא שלנו.

גליצין. חומר המוצא האחר שרוב האנשים מתעלמים ממנו

ציסטאין זוכה למרבית תשומת הלב, אך גליצין הוא חומצת האמינו האחרת בטריפפטיד הגלוטתיון, וישנן עדויות הולכות וגוברות לכך שזמינות הגליצין מגבילה אף היא את סינתזת הגלוטתיון, במיוחד בקרב מבוגרים. תיסוף של גליצין ו-NAC יחד (שילוב המכונה לעיתים GlyNAC) הראה את העליות הגדולות ביותר בגלוטתיון במחקר הזדקנות ראשוני.

גישת GlyNAC מצמדת גליצין עם NAC מכיוון שגליצין היא חומצת האמינו החיונית-על-תנאי האחרת במולקולת הגלוטתיון. מבוגרים נוטים לזמינות גליצין נמוכה יותר מאשר צעירים, ובשני מחקרי Baylor, גליצין בתוספת NAC העלה את הגלוטתיון יותר ממה ש-NAC לבדו עשה במחקר מוקדם יותר, מה שמצביע על כך שאספקת שני חומרי המוצא מסירה צוואר בקבוק כפול (Kumar et al., 2023).

אינך זקוק לתוסף ממותג כדי לנסות זאת. אבקת גליצין אינה יקרה ומתערבבת בקלות במים; שילוב של 1 עד 3 גרם גליצין עם 600 מ”ג של NAC פעמיים ביום מתקרב למינוני GlyNAC ששימשו בניסויים. לגליצין יש טעם מתקתק עדין והוא נסבל היטב; תופעת הלוואי העיקרית היא יציאות רכות מדי פעם במינונים גבוהים יותר.

עבודה מ-Baylor College of Medicine בדקה גישת חומרי מוצא זו באופן ישיר. בניסוי מבוקר-פלצבו, מבוגרים שנטלו גליצין בתוספת NAC (GlyNAC) למשך 16 שבועות חוו תיקון של המחסור שלהם בגלוטתיון, עם שיפורים בעקה חמצונית, תפקוד המיטוכונדריה, תנגודת לאינסולין, דלקת, תפקוד גופני ומספר מדדים של הזדקנות, והתוסף נסבל היטב (Kumar et al., 2023). הניסוי היה קטן (24 מבוגרים), ולכן נדרשים מחקרים גדולים יותר.

תיסוף גליצין כשלעצמו אינו יקר, נסבל היטב, ובעל יתרונות בלתי תלויים לאיכות השינה ולבריאות המפרקים. במינון של 3–5 גרם ליום, הוא תוספת מעשית לאסטרטגיית תמיכה בגלוטתיון.

גלוטתיון והבהרת עור. הראיות קלושות

גלוטתיון משווק באינטנסיביות באסיה להבהרת עור. בניסוי אקראי של 12 שבועות בנשים בריאות, 250 מ”ג/יום של גלוטתיון פומי (בצורה המחוזרת או המחומצנת) הפחית קמטים באתרים מסוימים והראה מגמה לעבר גמישות עור טובה יותר בהשוואה לפלצבו (Weschawalit et al., 2017). סקירה משנת 2016 מנתה שלושה ניסויים אקראיים התומכים בהבהרת עור באמצעות גלוטתיון פומי או מקומי, אך ציינה שמשך הטיפול, כמה זמן נמשכת ההשפעה ושימור התוצאות נותרו ללא מענה, וציינה כי ה-FDA הפיליפיני הזהיר מפני שימוש שאינו על פי ההתוויה להבהרת עור (Sonthalia et al., 2016).

גלוטתיון יכול להסיט את ייצור המלנין מאאומלנין (פיגמנט כהה יותר) לפאומלנין (פיגמנט בהיר יותר) על ידי עיכוב האנזים טירוזינאז. מנגנון זה ממשי במחקרי תאים. השאלה האם נטילת גלולה משנה את צבע העור באופן ניכר, ממושך ובטוח היא שאלה נפרדת, והניסויים לא ענו עליה באופן משכנע.

הקהילה הדרמטולוגית נותרת זהירה. מינון גבוה של גלוטתיון תוך-ורידי להבהרת עור פופולרי בשווקים מסוימים, אך נושא סיכונים לנזק כלייתי ולתסמונת סטיבנס-ג’ונסון בדיווחי מקרים. תיסוף פומי בטוח יותר אך בעל סבירות נמוכה יותר לייצר את ההשפעה שאנשים משלמים עבורה.

מה באמת מעלה גלוטתיון. סיכום מעשי

הגישות האמינות ביותר, מדורגות לפי חוזק הראיות, הן: תיסוף NAC (אסטרטגיית קודמן שנחקרה היטב), חלבון תזונתי הולם עם חומצות אמינו המכילות גופרית (ציסטאין מחלבון מי גבינה, ביצים וירקות מצליבים), גלוטתיון ליפוזומלי (מבטיח אך לא נחקר מספיק), פעילות גופנית (מעלה באופן חד את הדרישה לגלוטתיון ומווסתת כלפי מעלה את הסינתזה באופן כרוני), ושינה מספקת וניהול מתחים (מתח כרוני מדלדל גלוטתיון).

עבור רוב האנשים, תזונה ראויה ליותר קרדיט מאשר תוספי תזונה. חומצות אמינו המכילות גופרית מחלבון מי גבינה, ביצים, עופות ודגים מספקות את הציסטאין שסינתזת הגלוטתיון תלויה בו. חלבון מי גבינה, בפרט, הוא אחד המקורות העשירים ביותר לפפטידים המכילים ציסטאין, ומחקר מוקדם הצביע על כך שהוא עשוי להעלות גלוטתיון ברקמות במודלים של בעלי חיים (Bounous, 2003). ירקות מצליבים, כולל ברוקולי, כרוביות ניצנים וכרוב, מכילים סולפורפאן, איזותיוציאנט המפעיל את גורם השעתוק Nrf2 ומווסת כלפי מעלה את האנזימים שתאים משתמשים בהם כדי לייצר ולמחזר גלוטתיון (de Figueiredo et al., 2015). תזונה עשירה במזונות אלה לא תייצר את אותה קפיצה בגלוטתיון בדם שתוסף מייצר, אך היא שומרת על מנגנון הייצור פעיל בכל תא ותא במקום להסתמך על אותו חלק ממנה פומית ששורד את העיכול.

פעילות גופנית גם כן מעלה גלוטתיון, לפחות בטווח הארוך. אימונים אירוביים ואימוני התנגדות קבועים מווסתים כלפי מעלה את ההגנות נוגדות החמצון, כולל סינתזת גלוטתיון, כהסתגלות לעקה החמצונית של כל אימון. מבוגרים המנהלים אורח חיים יושבני שמתחילים תוכנית אימונים רואים בדרך כלל את רמות הבסיס של הגלוטתיון שלהם עולות לאורך שבועות עד חודשים, מה שמחזק את הרעיון שהירידה עם הגיל היא בחלקה בעיה של חוסר שימוש.

גלוטתיון פומי רגיל במינונים סטנדרטיים עשוי לתרום משהו לאורך חודשים של שימוש עקבי, בהתבסס על הניסוי של Richie, אך זהו אינו המסלול היעיל ביותר. S-אצטיל גלוטתיון משווק כצורה יציבה יותר, אך נתוני זמינות ביולוגית בבני אדם עבורו כמעט שאינם קיימים בספרות שעברה ביקורת עמיתים.

עבור אנשים המעוניינים בשילוב (stack) של NAD+ וגלוטתיון שעולה בדיוני אריכות ימים, הראיות לשילוב NMN עם גלוטתיון או NAC מושכות מבחינה מנגנונית (שניהם נותנים מענה לירידה תאית הקשורה לגיל) אך לא נבדקו בניסוי מבוקר בבני אדם כשילוב. המדריך שלנו לתוספי ה-NAD+ הטובים ביותר דן בשאלת השילוב הזו בהרחבה.

השורה התחתונה: לגוף שלך כבר יש את המנגנון לייצר גלוטתיון. האסטרטגיה המבוססת-ראיות ביותר היא להזין את המנגנון הזה בחומרי הגלם הדרושים לו, ציסטאין דרך NAC, גליצין ממזון או מתוספים, חלבון מספק, והקו-פקטורים (סלניום, ריבופלאבין, ויטמין C) ששומרים על פעילות האנזימים. קניית גלוטתיון מוכן מראש בכמוסה היא דילוג על שלב שהביולוגיה אינה מאפשרת לדלג עליו בקלות.

האם גלוטתיון פומי באמת עובד?

התוצאות מעורבות. ניסוי של ארבעה שבועות במינון של 1,000 מ”ג ליום לא מצא השפעה. ניסוי של שישה חודשים במינונים של 250 ו-1,000 מ”ג ליום מצא עליות מתונות בגלוטתיון בדם. ההבדל עשוי להיות משך הזמן: נראה שנדרשים חודשים של מינון יומי. האם משהו מזה מתורגם לתוצאות בריאותיות משמעותיות מעבר למדדי מעבדה עדיין לא נקבע (Allen & Bradley, 2011) (Richie et al., 2015).

האם גלוטתיון ליפוזומלי שווה את העלות הנוספת?

הוא עשוי לשפר את הספיגה בהשוואה לגלוטתיון רגיל, בהתבסס על מחקר קטן אחד שהראה רמות גבוהות יותר בדם לאחר חודש. אך הראיות הן ניסוי יחיד בתווית פתוחה עם 12 משתתפים וללא קבוצת פלצבו. אם התקציב מהווה שיקול, NAC במינון של 600–1,200 מ”ג ליום משיג את אותה מטרה, העלאת גלוטתיון תוך-תאי, דרך מנגנון שנחקר טוב יותר ובחלק קטן מהמחיר (Sinha et al., 2018).

מהי הדרך הטובה ביותר להעלות גלוטתיון באופן טבעי?

אכלו חלבון בכמות מספקת, במיוחד ממקורות עשירים בציסטאין (חלבון מי גבינה, ביצים, עופות, ירקות מצליבים כמו ברוקולי וכרוביות ניצנים). התאמנו באופן קבוע, מה שמווסת כלפי מעלה את סינתזת הגלוטתיון לאורך זמן. ישנו מספיק, מכיוון שחסך שינה כרוני מדלדל את מאגרי נוגדי החמצון. אם אתם נוטלים תוספים, NAC (600–1,200 מ”ג ליום) הוא האסטרטגיה הפומית הנחקרת ביותר להעלאת גלוטתיון.

האם NAC עדיף על תוספי גלוטתיון?

למטרה של העלאת גלוטתיון תוך-תאי, ל-NAC יש ראיות עקביות יותר. הוא שורד את העיכול, נכנס לתאים, ומספק את חומצת האמינו מגבילת-הקצב ציסטאין שהתאים זקוקים לה כדי לבנות גלוטתיון בעצמם. תוספי גלוטתיון מתמודדים עם מחסום ספיגה בסיסי ש-NAC אינו מתמודד איתו.

האם ניתן ליטול גלוטתיון ו-NAC יחד?

אין אינטראקציה ידועה שתהפוך זאת ללא בטוח. האם זה שימושי זו שאלה אחרת. אם NAC כבר מספק את הציסטאין שהתאים שלכם צריכים כדי לייצר גלוטתיון, הוספת גלוטתיון מוכן מראש עשויה להיות מיותרת ולא בעלת אפקט מצטבר. שום ניסוי לא בדק את השילוב מול NAC לבדו.

האם גלוטתיון מבהיר את העור?

ניסויים קטנים דיווחו על הפחתות מתונות במדד המלנין, אך בסיס הראיות חלש: מדגמים קטנים, משכי זמן קצרים ומשמעות קלינית לא ברורה. גלוטתיון יכול לשנות את סינתזת המלנין במודלים תאיים, אך תרגום של זה להבהרת עור גלויה ומתמשכת מכדור אינו מוכח. גלוטתיון תוך-ורידי למטרה זו טומן בחובו סיכוני בטיחות אמיתיים ואינו מומלץ.

כמה גלוטתיון כדאי ליטול ביום?

הניסוי בן ששת החודשים שהראה עליות בגלוטתיון בדם השתמש ב-250 וב-1,000 מ”ג ליום. אין קצובה יומית מומלצת (RDA) מוגדרת לתיסוף גלוטתיון. אם תבחרו לתסף ישירות, 500–1,000 מ”ג ליום בצורה ליפוזומלית הוא הטווח עם מירב הראיות (המוגבלות). עבור גישת הקודמנים, NAC במינון של 600–1,200 מ”ג ליום נחקר באופן אמין יותר (Richie et al., 2015).