מינון NAD+: מדריך מינונים לבליעה, הזרקה ועירוי תוך-ורידי (2026)

נקודות מרכזיות

• NMN פומי במינון של 250 עד 1,000 מ”ג/יום ו-NR פומי במינון של 300 עד 1,000 מ”ג/יום נבדקו בניסויים שפורסמו בבני אדם. שניהם מכפילים בקירוב את ה-NAD+ בדם בתוך 14 ימים.
• מינון של NAD+ בהזרקה (50 עד 200 מ”ג תת-עורית, 2 עד 3 פעמים בשבוע) מגיע מפרוטוקולים של מרפאות, לא מניסויים מבוקרים. שום RCT לא קבע מינון אופטימלי עבור אף מסלול הזרקה.
• התחלה נמוכה (250 מ”ג/יום NMN פומי או 50 מ”ג/מפגש בהזרקה) והעלאה הדרגתית לאורך 2 עד 4 שבועות היא ההמלצה הקלינית הנפוצה ביותר.
• “מינון פפטיד NAD+” ו-“מינון הזרקת NAD+” מתייחסים לאותה מולקולה. NAD+ אינו פפטיד; התיוג “פפטיד” מגיע משיווק.

מינון NMN פומי: מה שימש בניסויים קליניים

כאן נמצאות הראיות. אם אתם רוצים מינון המגובה בנתונים מבוקרים בבני אדם, NMN פומי הוא נקודת המוצא.

לאורך 12+ ניסויים מבוקרים אקראיים שפורסמו, NMN נבדק במינונים שנעו בין 100 מ”ג/יום ל-1,250 מ”ג/יום. המינונים הנחקרים ביותר מתרכזים בין 250 מ”ג ל-600 מ”ג ליום, עם תקופות טיפול של 4 עד 12 שבועות.

הניסוי ההשוואתי הישיר מינואר 2026 (Christen et al., Nature Metabolism, 65 משתתפים) השתמש ב-1,000 מ”ג/יום ומצא כי NMN הכפיל בקירוב את ה-NAD+ במחזור הדם עד יום 14. Yoshino et al. (2021, Science) השתמשו ב-250 מ”ג/יום למשך 10 שבועות ומצאו שיפור באיתות האינסולין בשרירי השלד בקרב נשים בעודף משקל לאחר גיל המעבר. המטא-אנליזה מיולי 2026 איגדה נתוני בטיחות מכל מחקרי ה-RCT של NMN ומצאה שאין הבדל בשיעורי תופעות הלוואי בין NMN לפלצבו באף מינון שנבדק.

אם אתם מתחילים ליטול NMN בפעם הראשונה, 250 עד 500 מ”ג ליום הוא הטווח התואם ביותר את עיקר הראיות שפורסמו. אין סיבה קלינית להתחיל ב-1,000 מ”ג. מינונים גבוהים יותר נבדקו ונראים בטוחים, אך לא הוכח שהם מניבים תוצאות טובות יותר באופן יחסי. המטא-אנליזה של Zhang מ-2024 הזהירה במפורש כי “ייתכן שקיימת הגזמה ביתרונות של תוספי NMN בתחום.”

תזמון: רוב הניסויים הורו למשתתפים ליטול NMN בבוקר. ניסוי RCT אחד מצא ש-250 מ”ג/יום שיפרו נמנום של שעות אחר הצהריים ואיכות שינה בקרב מבוגרים, מה שמצביע על כך שמינון בוקר עשוי להתאים טוב יותר למקצבי ה-NAD+ הצירקדיים. נטילת NMN עם אוכל יכולה להפחית את אי-הנוחות הקלה במערכת העיכול שחלק מהאנשים חווים על קיבה ריקה.

מינון NR פומי

NR (ניקוטינאמיד ריבוזיד) נחקר במינונים של 100 עד 2,000 מ”ג/יום לאורך 20+ מחקרי RCT בבני אדם. מינוני המחקר הנפוצים ביותר הם 300 מ”ג ו-1,000 מ”ג ליום. Martens et al. (2018, Nature Communications) הראו כי 1,000 מ”ג/יום של NR נסבלו היטב והעלו מטבוליטים של NAD+ בקרב מבוגרים בריאים בגיל העמידה ומבוגרים יותר. הניסוי של Christen 2026 השתמש ב-1,000 מ”ג/יום ומצא ש-NR הכפיל בקירוב את ה-NAD+ בדם ביום ה-14, בדומה ל-NMN באותו מינון.

המחקר הפרמקוקינטי של Berven et al. מפברואר 2026 מצא ש-NR העלה את ה-NAD+ בדם במידה רבה יותר באופן משמעותי לעומת NMN (בקירוב 161% לעומת 69%). אותו מחקר יחיד, אם ישוחזר, יצביע על כך ש-NR עשוי להיות חזק יותר למיליגרם לצורך העלאת NAD+ בדם. אך ניסוי פרמקוקינטי אחד אינו מבטל את בסיס הראיות הרחב יותר, ו”יותר NAD+ בדם” אינו אומר באופן אוטומטי “תוצאות קליניות טובות יותר.”

עבור NR, מינון של 300 עד 500 מ”ג/יום הוא מינון התחלתי סביר. המוצר הזמין מסחרית Tru Niagen, שלו תיק הניסויים הקליניים הנרחב ביותר מכל מותג NR, משתמש ב-300 מ”ג/יום כמינון הסטנדרטי שלו.

ניואנס אחד שחשוב למינון NR: Martens et al. (2018) בדקו 1,000 מ”ג/יום של NR (מחולקים ל-500 מ”ג פעמיים ביום) למשך 6 שבועות במבוגרים בריאים בגיל העמידה ומבוגרים יותר ומצאו שהוא נסבל היטב עם מטבוליטים מוגברים של NAD+. מחקר זה השתמש במינון מפוצל פעמיים ביום. השאלה האם פיצול המינון משנה לספיגה או ליעילות בהשוואה לנטילתו בבת אחת לא הושוותה ישירות. בפועל, רוב המשתמשים נוטלים את מלוא המינון היומי של NR בבוקר במנה אחת. אם אתם חווים אי-נוחות במערכת העיכול במינון של 500+ מ”ג/יום, פיצול לשני מינונים (בוקר וצהריים, לא בערב) עשוי לעזור על ידי הפחתת העומס למנה על מערכת העיכול.

NR ו-NMN מתוארים לעיתים כניתנים להחלפה זה בזה. הם לא. הניסוי של Christen 2026 מצא ששניהם הכפילו בקירוב את ה-NAD+ בדם ביום ה-14 במינון של 1,000 מ”ג/יום, אך המחקר הפרמקוקינטי של Berven 2026 מצא ש-NR העלה את ה-NAD+ בדם במידה רבה יותר באופן משמעותי לעומת NMN (בקירוב 161% לעומת 69%). NR הגיע גם ל-NAD+ במוח לאחר 4 שבועות, בעוד ש-NMN לא עשה זאת בתוך תקופת המחקר. אלה מחקרים בודדים, לא מדע סגור, אך הם מרמזים כי ייתכן ששני מבשרי ה-NAD+ אינם שווי ערך בכל רמה. אם העניין העיקרי שלכם הוא תמיכה ב-NAD+ הספציפית למוח, הנתונים של Berven נותנים ל-NR יתרון מהוסס. אם אתם מבצעים אופטימיזציה עבור עלות או נוחות, NMN ו-NR מתומחרים באופן דומה ושניהם עובדים עבור העלאת NAD+ בדם.

האם מינון גבוה יותר פירושו תוצאות טובות יותר?

זו השאלה מאחורי כל חיפוש מינונים, והתשובה מנתונים שפורסמו היא “לא בהכרח” ברור.

הניסוי של Christen 2026 השתמש ב-1,000 מ”ג/יום של NMN ושל NR כאחד. שניהם הכפילו בקירוב את ה-NAD+ בדם בתוך 14 ימים. אך Yoshino 2021 השתמשו רק ב-250 מ”ג/יום של NMN למשך 10 שבועות והניבו את התוצאה הקלינית המתועדת ביותר בספרות ה-NMN: שיפור באיתות האינסולין בשרירי השלד בקרב נשים בעודף משקל לאחר גיל המעבר. המינון הנמוך יותר הניב את התוצאה המשמעותית יותר.

Zhang et al. (2024) איגדו נתונים מ-12 מחקרי RCT של NMN (513 משתתפים, מינונים שנעו בין 150 ל-1,200 מ”ג/יום) ומצאו כי NMN העלה באופן עקבי את ה-NAD+ בדם בכל המינונים שנבדקו. אך הנה החלק שמקבל פחות תשומת לב: המטא-אנליזה לא מצאה השפעה מובהקת על גלוקוז בצום, טריגליצרידים, כולסטרול כולל, LDL-C או HDL-C באף מינון. ה-NAD+ עלה, אך רוב המדדים הקליניים במורד הזרם לא השתנו. המחברים הזהירו במפורש מפני “הגזמה ביתרונות של תוספי NMN.”

מה שזה אומר לגבי החלטת המינון שלכם: הכפלת המינון מכפילה את העלות שלכם ומכפילה את כמות התרכובת שהכבד שלכם מעבד מדי יום. האם זה מכפיל את התועלת — דבר זה אינו מוכח. עקומת המינון-תגובה עבור מבשרי NAD+ בבני אדם לא מופתה. אנו יודעים ש-250 מ”ג עובדים להעלאת NAD+ בדם. אנו יודעים שגם 1,000 מ”ג עובדים. איננו יודעים ש-1,000 מ”ג מניבים השפעה כפולה מזו של 250 מ”ג, משום שאף ניסוי לא השווה ביניהם ישירות עבור תוצאות קליניות (אלא רק עבור העלאת סמן ביולוגי של NAD+, המהווה מדד תחליפי, ולא נקודת הסיום שרוב האנשים מעוניינים בה).

גישה סבירה: התחילו ב-250 עד 500 מ”ג/יום. הישארו שם לפחות 8 שבועות. אם אתם עוקבים אחר סמנים ביולוגיים (חברות ספורות מציעות כיום בדיקות NAD+ בדם מלא), העריכו מחדש בנקודה זו. הגדילו רק אם הרמות שלכם נמוכות מהטווח הקשור לתועלת בנתונים שפורסמו. אל תגדילו רק בגלל שמישהו ב-Reddit אמר שהוא “מרגיש טוב יותר” ב-1,000 מ”ג. דיווחים סובייקטיביים ללא סמיות או בקרת פלצבו אומרים מעט מאוד על פרמקולוגיה.

כיצד לדעת אם מינון ה-NAD+ שלכם עובד

כאן עצות המינון הופכות לא נוחות, מכיוון שהתשובה הכנה היא: עבור רוב האנשים הנוטלים מבשרים פומיים, אין דרך אמינה לדעת לפי איך שאתם מרגישים.

NAD+ אינו קפאין. הוא אינו מייצר השפעה חריפה ומורגשת אצל רוב המשתמשים. יש אנשים המדווחים על יותר אנרגיה, שינה טובה יותר או התאוששות מהירה יותר מפעילות גופנית בתוך השבוע הראשון. אחרים נוטלים NMN במשך חודשים ולא מרגישים שום הבדל. שתי החוויות עקביות עם מה שמדווחים ניסויים קליניים: השפעות צנועות או אפסיות על רוב המדדים הסובייקטיביים, גם כאשר רמות ה-NAD+ בדם עולות בבירור.

אם אתם רוצים אישור אובייקטיבי לכך שהמינון שלכם עושה משהו, האפשרות היחידה היא בדיקות מעבדה. מספר חברות (Jinfiniti, שותפות TruDiagnostic של Chromadex) מציעות בדיקות NAD+ תוך-תאי או בדם מלא. הטווח האופטימלי המומלץ של Jinfiniti הוא 40 עד 100 מיקרומולר. אם הבדיקה שלכם חוזרת מתחת ל-40 לפני נטילת התוסף ועולה לטווח זה לאחר 4 עד 8 שבועות של NMN או NR פומי, יש לכם עדות אובייקטיבית לכך שהמינון עובד ברמת הסמן הביולוגי. האם שינוי זה בסמן הביולוגי מיתרגם לתוצאות שאתם יכולים להרגיש הוא החלק שניסויים קליניים לא הוכיחו באופן מהימן.

מה שאתם לא צריכים לעשות: להמשיך להגדיל את המינון שלכם כי אתם “לא מרגישים את זה.” היעדר תגובה סובייקטיבית אינו אומר שהתרכובת אינה פועלת. ייתכן שזה אומר שההשפעות הן תאיות ותת-קליניות, בדיוק מסוג הדברים שמשנים להזדקנות ארוכת טווח אך אינם מייצרים תחושה מורגשת. או שזה עשוי לומר שרמת הבסיס של ה-NAD+ שלכם הייתה תקינה ולא הייתם זקוקים לתוספת מלכתחילה. בדיקות מעבדה הן הדרך היחידה להבחין בין תרחישים אלה.

גיל, משקל גוף ומינון NAD+

שאלה נפוצה: האם אנשים מבוגרים יותר צריכים לקחת יותר? האם אנשים כבדים יותר צריכים לקחת יותר? התשובה היא שאף ניסוי שפורסם לא ביסס מינון מותאם גיל או משקל עבור אף מבשר NAD+. כל ניסוי עד כה השתמש במינון קבוע לכל המשתתפים, ללא קשר לגיל, מין או משקל גוף.

הטיעון התיאורטי למינון מותאם גיל הוא פשוט. רמות ה-NAD+ יורדות בקירוב ב-10% לעשור לאחר גיל 40 (Massudi et al., 2012). אדם בן 70 עם 40 עד 50% פחות NAD+ מאדם בן 30 עשוי להזדקק למינון גדול יותר כדי להגיע לאותה רמה מוחלטת. אבל “עשוי” אינו נתונים, ואף ניסוי לא בדק האם 500 מ”ג פועלים אחרת אצל אדם בן 70 לעומת אדם בן 45.

התאמה למשקל הגוף נחקרה אף פחות. רוב התרופות מקבלות מינון לפי משקל או שטח פני הגוף. מבשרי NAD+ לא עברו התאמה כזו. האם אישה במשקל 60 ק”ג וגבר במשקל 100 ק”ג מגיבים באופן שווה ערך ל-500 מ”ג של NMN אינו ידוע. הניסויים גייסו בדרך כלל תערובת של מבני גוף ודיווחו על תוצאות מצרפיות.

עד שיהיו קיימים נתוני מינון מותאמים אישית, הגישה הפרגמטית היא להתחיל במינון הסטנדרטי (250 עד 500 מ”ג/יום עבור NMN, 300 מ”ג/יום עבור NR) ללא קשר לגיל או משקל, לבדוק את רמות ה-NAD+ שלכם לאחר 4 עד 8 שבועות, ולהתאים משם. זה לא אלגנטי, אך זה תואם את מה שהראיות תומכות בו כיום.

מינון זריקות NAD+

זהו החלק שרוב האנשים שמחפשים “מינון NAD+” מחפשים. לפני פרטי המינון, הערת מסגור קריטית אחת: כל מינון זריקה המופיע להלן מקורו בפרוטוקולים של מרפאות או בפרקטיקה קהילתית, ולא מניסויים מבוקרים אקראיים שפורסמו. שום ניסוי מבוקר אקראי (RCT) לא קבע מינון אופטימלי של זריקת NAD+ עבור שום התוויה.

מינון זריקת NAD+ תת-עורית

הזרקה תת-עורית (SubQ) מחדירה NAD+ לשכבת השומן שמתחת לעור, בדרך כלל בבטן או בירך. הספיגה איטית יותר מאשר במתן תוך-ורידי (IV) אך מהירה יותר מאשר במתן פומי.

פרוטוקולים נפוצים מספקי רפואה מרחוק (telehealth) ומרפאות בריאות ואורח חיים (wellness) בארה”ב:

נוהל עבודה של מרפאה אחת (Walnut Creek Aesthetics, פורסם בינואר 2025) מציין: התחלה ב-50 מ”ג תת-עורית פעם בשבוע למשך 4 שבועות. אם נסבל היטב, הגדלה ל-100 מ”ג פעם בשבוע. מינון מקסימלי: 100 מ”ג פעם בשבוע. זה נמצא בקצה השמרני. ספקי רפואה מרחוק אחרים רושמים 100 עד 200 מ”ג פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע, מה שמספק כמות גדולה משמעותית של NAD+ בשבוע.

העקצוץ או הצריבה באתר ההזרקה תלויים במינון ובריכוז. תמיסות מרוכזות יותר (מעל 50 מ”ג/מ”ל) צורבות יותר. הזרקה איטית לאורך 5 עד 10 שניות ורוטציה של אתרי ההזרקה בין רבעי הבטן מסייעות. פורמולציות מבופרות (בעלות pH מותאם ל-7.0-7.4) צורבות פחות מתכשירים שאינם מבופרים.

מינון זריקת NAD+ ליום לעומת לשבוע

“מינון זריקת NAD+ ליום” (1,300 חיפושים בחודש) ו”לשבוע” (800 בחודש) הם שניהם מונחים מבוקשים מאוד משום שאנשים רוצים לדעת את העומס השבועי הכולל, ולא רק את הכמות לכל מפגש.

בפרוטוקול האחזקה הסטנדרטי של 100 מ”ג תת-עורית, 3 פעמים בשבוע, מקבלים 300 מ”ג של NAD+ להזרקה בשבוע. זה בר השוואה בקירוב לנטילת 250 עד 500 מ”ג של NMN פומי ליום (המספק 1,750 עד 3,500 מ”ג בשבוע של חומר מוצא, אם כי הזמינות הביולוגית במתן פומי נמוכה יותר מאשר בהזרקה ישירה).

ההשוואה אינה מושלמת מכיוון ש-NAD+ להזרקה עוקף את מערכת העיכול, אך עדיין מתמודד עם האתגר ש-NAD+ אינו חוצה בחופשיות קרומי תאים. סביר להניח שהוא דורש המרה חוץ-תאית ל-NMN או NR לפני קליטה תאית. לכן “הזרקת 300 מ”ג של NAD+ בשבוע” אינה אומרת ש-“300 מ”ג של NAD+ מגיעים לתוך התאים שלך בשבוע”. הפרמקוקינטיקה של NAD+ להזרקה בבני אדם כמעט ולא אופיינה. פרה-פרינט מאפריל 2026 (Nkrumah-Elie et al., במימון ChromaDex, טרם עבר ביקורת עמיתים) דיווח על נתוני פיילוט ראשונים משלב 1 לגבי NR ו-NAD+ להזרקה בנתיבים תוך-שריריים, תוך-ורידיים ותת-עוריים בקרב 45 משתתפים, אך אלה נתוני בטיחות ראשוניים, לא מחקר מינונים, והם ממתינים לביקורת עמיתים.

מינון NAD+ בעירוי תוך-ורידי (IV)

עירוי תוך-ורידי (IV) מחדיר NAD+ ישירות לזרם הדם במינונים גבוהים יותר ממה שהזרקה תת-עורית מאפשרת בנוחות. פרוטוקולים טיפוסיים של מרפאות:

• מפגש סטנדרטי: 250 עד 500 מ”ג הניתנים בעירוי לאורך 2 עד 4 שעות
• מפגש במינון גבוה: 750 עד 1,000 מ”ג הניתנים בעירוי לאורך 3 עד 6 שעות
• תדירות: שבועית, דו-שבועית, או חודשית, בהתאם לפרוטוקול המרפאה ולמטרות המטופל

קצב העירוי משפיע על תופעות הלוואי יותר מאשר המינון הכולל. מתן מהיר של 500 מ”ג לאורך שעה אחת גורם ליותר לחץ בחזה, בחילה והסמקה (flushing) מאשר אותם 500 מ”ג לאורך 4 שעות. רוב המרפאות מתחילות בטפטוף איטי יותר ומעלות את הקצב בהתאם לסבילות המטופל.

מחקר פיילוט משנת 2019 שפורסם ב-Frontiers in Aging Neuroscience מצא שרמות ה-NAD+ בשתן זינקו ב-538% במהלך עירוי תוך-ורידי של שש שעות. המספר הזה נשמע מרשים עד שמבינים מה משמעותו: חלק גדול מה-NAD+ שניתן בעירוי הופרש בשתן ולא נשמר על ידי התאים. מתן ישיר בעירוי תוך-ורידי אינו מבטיח קליטה תוך-תאית.

יסודות המסת NAD+ (רה-קונסטיטוציה)

אם רופא רשם לך NAD+ להזרקה דרך בית מרקחת להכנות רוקחיות מותאמות אישית (compounding pharmacy), המוצר מגיע בדרך כלל כאבקה ליופיליזית (מיובשת בהקפאה) שאותה ממיסים במים בקטריוסטטיים לפני ההזרקה.

ההמסה קובעת את הריכוז, והריכוז קובע כמה יחידות שואבים במזרק אינסולין עבור המינון שנרשם לך. טעות בחישוב זה משנה את המינון שלך, ולכן יש לכך חשיבות.

ההמסה הנפוצה ביותר לשימוש תת-עורי: 5 מ”ל של מים בקטריוסטטיים לתוך בקבוקון של 500 מ”ג, מה שמניב 100 מ”ג/מ”ל. עבור מינון רשום של 100 מ”ג, שואבים עד לסימון של 100 יחידות במזרק אינסולין U-100 (שווה ערך ל-1.0 מ”ל).

להזרקות עם פחות תחושת צריבה, חלק מהמשתמשים מעדיפים 10 מ”ל של מים בקטריוסטטיים (BAC water) (כלומר 50 מ”ג/מ”ל), אך המשמעות היא שאיבה של 2 מ”ל עבור מנה של 100 מ”ג, כמות החורגת ממזרק אינסולין סטנדרטי. במצב זה נדרש מזרק של 3 מ”ל עם מחט תת-עורית נפרדת.

חשוב: זהו מידע לעיון המתאר פרוטוקולי המסה נפוצים, ולא מדריך מינונים. NAD+ להזרקה דורש מרשם רופא. הרופא המטפל קובע את המינון, הריכוז והתדירות שלך. יש לפעול לפי הנחיותיו, ולא לפי טבלה מאתר אינטרנט.

שילובי חומרי מוצא של NAD+ (סטאקינג): האם שילוב תרכובות עוזר?

“מינון שילוב של NAD+ ו-MOTS-c” (150 חיפושים חודשיים) ושאלות שונות לגבי שילוב “NMN + רסברטרול” או “NMN + TMG” עולות לעיתים קרובות. ההיגיון: אם תרכובת אחת מעלה את רמות ה-NAD+ דרך מסלול אחד, שילובה עם תרכובות הפועלות דרך מסלולים אחרים עשוי לייצר השפעה גדולה יותר או ממושכת יותר.

המשטר שפורסם על ידי David Sinclair (שילוב של NMN + רסברטרול + מטפורמין) הפך גישה זו לפופולרית. אך הראיות העומדות מאחורי שילובים אלה קלושות. שום ניסוי מבוקר אקראי שפורסם לא השווה פרוטוקול של NMN בלבד מול פרוטוקול של NMN + רסברטרול, או פרוטוקול של NMN + TMG, במבנה של השוואה ישירה (head-to-head). לרכיבים הבודדים יש נתונים. לשילובים אין.

TMG (טרימתילגליצין, המכונה גם בטאין) הוא השותף המומלץ ביותר לשילוב עם NMN. הנימוק: המטבוליזם של NMN צורך קבוצות מתיל, ו-TMG הוא תורם מתיל המחדש אותן. בתיאוריה, הוספת TMG מונעת מתיסוף NMN לרוקן את מאגר המתיל שלך, מה שעלול להשפיע על רמות ההומוציסטאין ועל מתילציה אפיגנטית. הדבר סביר מבחינה ביולוגית. הוא גם ספקולטיבי. שום מחקר בבני אדם לא מדד האם תוספת NMN במינון של 250 עד 1,000 מ”ג ליום אכן מרוקנת קבוצות מתיל במידה המצדיקה תוספת מקבילה של TMG. אם מוסיפים TMG, המינונים הטיפוסיים במחקרים הם 500 עד 3,000 מ”ג ליום.

רסברטרול הוא פוליפנול המפעיל את SIRT1, הסירטואין המשתמש ב-NAD+ כמצע (סובסטרט). ההיגיון הוא שהעלאת רמת ה-NAD+ (באמצעות NMN) לצד הפעלה סימולטנית של SIRT1 (באמצעות רסברטרול) מעניקה לסירטואין הן את הדלק והן את אות ההפעלה. יש לכך היגיון ביוכימי. בעכברים, השילוב הניב השפעות דרמטיות יותר מאשר כל אחת מהתרכובות לבדה. בבני אדם, לרסברטרול יש רקורד מעורב בניסויים קליניים (מספר ממצאים חיוביים לגבי רגישות לאינסולין, ותוצאות רבות ללא שינוי), והשילוב טרם נבדק. מינונים טיפוסיים של רסברטרול בניסויים: 150 עד 500 מ”ג ליום.

השורה התחתונה לגבי שילובים: אם ברצונך לבצע שילוב, יש להתחיל עם NMN בלבד במינון שהוכח כמעלה NAD+ (250 עד 500 מ”ג). לאחר שביססת את רמת הבסיס הזו במשך 4 עד 8 שבועות, הוסף תרכובת אחת בכל פעם (TMG או רסברטרול, לא את שתיהן בו-זמנית) ועקוב אם משהו משתנה. זו אינה גישה קלינית מתוקפת. זהו ניסוי עצמי מתודי עם תרכובות בעלות נתוני בטיחות אינדיבידואליים. אל תשלב יותר משלוש תרכובות מבלי לדון בכך עם ספק שירותי בריאות, במיוחד אם הינך נוטל תרופות מרשם.

מינון תרסיס אף של NAD+

תרסיסי אף של NAD+ נמכרים דרך בתי מרקחת מיוחדים להכנות מותאמות אישית וחלק מהקמעונאים המקוונים. פורמולציות טיפוסיות מכילות 50 עד 100 מ”ג של NAD+ לכל מ”ל, עם מינון של 1 עד 2 ריסוסים לכל נחיר, פעם או פעמיים ביום. הדבר מסתכם בערך ב-100 עד 200 מ”ג של NAD+ המיושמים ביום.

שום ניסוי קליני שפורסם לא העריך את המינון, היעילות או הספיגה של תרסיס אף של NAD+. השאלה האם NAD+ חוצה את רירית האף בכמויות משמעותיות טרם נחקרה. מתן תוך-אפי הוא אפשרי עבור מולקולות קטנות יותר (אינסולין תוך-אפי במשקל 5,808 דלתון ואוקסיטוצין תוך-אפי במשקל 1,007 דלתון מתוקפים קלינית), אך NAD+ במשקל 663 דלתון לא נבדק באופן ספציפי דרך נתיב זה במחקרים שפורסמו.

תופעות לוואי שדווחו באופן אנקדוטלי כוללות גירוי וצריבה באף. אם מנסים NAD+ תוך-אפי, למעשה מנהלים ניסוי עצמי. אין פרוטוקול מינון שפורסם שניתן לפעול לפיו.

טיטרציית מינון: כיצד להעלות בהדרגה (ומתי להפסיק)

שום פרוטוקול שפורסם אינו מפרט לוח זמנים מתוקנן לטיטרציה עבור NMN או NR פומי. אך העיקרון בפרמקולוגיה קלינית הוא פשוט: להתחיל נמוך, להעלות בהדרגה, לנטר תופעות לוואי, ולהפסיק להעלות כאשר מגיעים למינון שמייצר את השינוי הרצוי בסמן הביולוגי או מגיע לתקרה של מה שנבדק.

גישת טיטרציה מעשית המבוססת על נתוני ניסויים:

שבועות 1 עד 2: 250 מ”ג ליום (NMN) או 300 מ”ג ליום (NR). ליטול עם ארוחת הבוקר. זהו המינון ההתחלתי הנחקר ביותר והוא נמצא היטב בתוך גבולות הבטיחות. יש לשים לב לאי-נוחות במערכת העיכול. אם היא מופיעה, יש להישאר במינון זה עד שהיא חולפת לפני שמעלים את המינון.

שבועות 3 עד 4: אם נסבל היטב, יש להעלות ל-500 מ”ג ליום. זהו מינון האחזקה הנפוץ ביותר בספרות המדעית ויעד סביר לטווח ארוך עבור רוב האנשים. ניסויים רבים שפורסמו השתמשו במינון זה במשך 8 עד 12 שבועות ללא בעיות.

משבוע 5 ואילך: אם ישנן סיבות אובייקטיביות להעלות עוד (בדיקת מעבדה ל-NAD+ המראה רמות תת-אופטימליות, המלצת רופא), ניתן להגיע ל-750 מ”ג או 1,000 מ”ג ליום. הניסוי של Christen 2026 בדק 1,000 מ”ג ליום באופן בטוח למשך 14 ימים. המטא-אנליזה מיולי 2026 כללה מינונים של עד 1,250 מ”ג ליום. מעל 500 מ”ג, נמצאים בטווח העליון של מה שנבדק, עם ודאות פוחתת לגבי יחס הסיכון-תועלת.

מתי להפסיק: אם חווים תופעות לוואי מתמשכות (אי-נוחות במערכת העיכול מעבר לשבוע הראשון, כאב ראש, נדודי שינה) שאינן חולפות עם הפחתת המינון. אם בדיקות מעבדה מראות שרמת ה-NAD+ שלך כבר נמצאת בטווח האופטימלי ללא תוספים. או אם נטלת תוספים במשך מספר חודשים וברצונך לעשות הפסקה כדי לראות אם מורגש הבדל כלשהו. חומרי מוצא של NAD+ אינם ממכרים, ואין ראיות מדעיות שפורסמו לאפקט ריבאונד (צניחת רמות NAD+ מתחת לבסיס שלפני התיסוף לאחר הפסקתו).

עבור NAD+ להזרקה, הטיטרציה פשוטה יותר מכיוון שהרופא המטפל קובע את לוח הזמנים. הגישה הסטנדרטית מתוך נוהלי עבודה של מרפאות: התחלה ב-50 מ”ג תת-עורית פעם בשבוע למשך 2 עד 4 שבועות. אם נסבל היטב, הגדלה ל-100 מ”ג. פרוטוקולים מסוימים עולים ל-200 מ”ג עבור מטופלים המגיבים היטב. כל עלייה צריכה לכלול תקופת מעקב של לפחות שבועיים לפני השלב הבא. אין לדלג על הטיטרציה רק בגלל קריאה על מישהו שמזריק 500 מ”ג מדי יום. זה נמצא בקצה הקיצוני של מה שמרפאות מדווחות, ולא מהווה נקודת התחלה.

מה קורה כאשר מפסיקים ליטול NAD+?

אנשים המחפשים מידע על מינונים רוצים לעיתים קרובות לדעת: אם אפסיק, האם רמות ה-NAD+ שלי יצנחו? האם ארגיש גרוע יותר מאשר לפני שהתחלתי?

שום מחקר שפורסם לא עקב באופן ספציפי אחר מה שקורה לרמות ה-NAD+ לאחר הפסקת תוספי NMN או NR. הניסוי של Christen 2026 מדד NAD+ ביום ה-14 לתיסוף, אך לא דיווח על תקופת ניקוי (washout) לאחר ההפסקה. מה שאנו יודעים מהביולוגיה של NAD+ מצביע על כך שהרמות יחזרו בהדרגה לקו הבסיס שלפני התיסוף לאורך ימים עד שבועות, מונעות מאותם גורמים (פעילות CD38, צריכת PARP, ירידה ב-NAMPT) שגרמו לגירעון המקורי.

המשמעות היא שתיסוף אינו “מתקן” את הירידה הבסיסית. הוא מפצה עליה בזמן שנוטלים אותו. אם מפסיקים, חוסר האיזון בין ההיצע לביקוש שהיה שם קודם חוזר. השאלה האם מורגש הבדל סובייקטיבי לאחר ההפסקה תלויה בשאלה האם הורגש הבדל סובייקטיבי בעת הנטילה, אשר רוב הניסויים הקליניים מצאו שהוא צנוע במקרה הטוב.

באופן אנקדוטלי, חלק מהמשתמשים לטווח ארוך מדווחים על תחושת עייפות מוגברת או “ערפול” במשך שבוע או שבועיים לאחר ההפסקה. זה עשוי להיות אפקט ריבאונד אמיתי, תגובת נוצבו (ציפייה להרגיש רע יותר), או פשוט חזרתה של הירידה הבסיסית ב-NAD+ הקשורה להזדקנות, שהתוסף מיסך. ללא נתונים מבוקרים, בלתי אפשרי להבדיל בין אלה.

אם מתכננים להפסיק, הפחתה הדרגתית (חציית המינון למשך שבוע לפני ההפסקה) היא אמצעי זהירות סביר, אם כי אין ראיות קליניות לכך שהיא נחוצה. היא שאולה מהפרקטיקה הפרמקולוגית הכללית, ולא מנתונים ספציפיים ל-NAD+.

כמה NAD+ כדאי לי ליטול?

זה תלוי בשלושה דברים: מה המטרה שמנסים להשיג, באיזה אופן מתכננים ליטול אותו, ועם כמה סיכון מרגישים בנוח.

אם המטרה היא להעלות את רמות ה-NAD+ בהתבסס על הראיות החזקות ביותר הזמינות, יש להתחיל עם NMN פומי במינון של 250 עד 500 מ”ג ליום או NR פומי במינון של 300 מ”ג ליום. מינונים אלה נמצאים בנקודה האופטימלית של נתוני הניסויים הקליניים: מספיקים כדי לייצר עלייה מדידה ב-NAD+, נמוכים מספיק כדי להיות בעלי פרופילי בטיחות מבוססים, ונגישים מספיק מבחינת מחיר לשימוש ארוך טווח. ניתן להעלות ל-1,000 מ”ג ליום אם המינון הנמוך נסבל היטב וברצונך להשתוות לקצה הגבוה יותר של מה שניסויים בדקו.

אם מעוניינים ב-NAD+ להזרקה מכיוון שכבר נוסו חומרי מוצא פומיים וברצונך לבחון מתן ישיר, יש לעבוד בשיתוף עם רופא רושם. מינון התחלתי סביר הוא 50 מ”ג תת-עורית פעם בשבוע, תוך העלאה ל-100 מ”ג פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע בהתאם לסבילות. אל תוותר על שלב הרופא. איכות ה-NAD+ מהכנות רוקחיות מותאמות משתנה בין בתי מרקחת שונים, ונדרש גורם מקצועי שיוכל להורות על בדיקות מעבדה בסיסיות ולנטר את תגובתך.

אם משווים עלויות, החישוב ברור. NMN פומי במינון של 500 מ”ג ליום עולה $30 עד $60 לחודש. NAD+ תת-עורי במינון של 100 מ”ג שלוש פעמים בשבוע עולה $200 עד $500 לחודש. NAD+ בעירוי תוך-ורידי במפגש אחד לחודש עולה $400 עד $1,500. כל השלושה מעלים את רמת ה-NAD+ בדם. רק לחומרי מוצא פומיים יש נתוני ניסויים מבוקרים המוכיחים זאת.

תזמון נטילת מינון NAD+

נטילה בבוקר עדיפה עבור כל דרכי המתן. NAD+ משפיע ישירות על ביטוי גני השעון הצירקדי (CLOCK, BMAL1) דרך שפעול סירטואינים. הרמות הטבעיות של NAD+ בגופך מגיעות לשיא במהלך החלק הפעיל של היום ויורדות בלילה. נטילת מבשרי NAD+ או NAD+ בהזרקה בבוקר מתיישרת עם מקצב זה.

משתמשים וקלינאים אחדים מדווחים כי מינון בשעות אחר הצהריים או הערב יכול לגרום לאי-שקט או לקושי להירדם, ככל הנראה משום שהפעלת מסלולי אנרגיה תאיים בשלב מאוחר של היום מתנגשת עם המעבר של הגוף למצב מנוחה. הדבר לא נחקר בניסוי מבוקר עם הקצאה אקראית (RCT), אך הביולוגיה הצירקדית תומכת במתן בבוקר, וניסוי אחד שדיווח על שיפור באיכות השינה השתמש במינון בוקר.

עבור NAD+ בהזרקה, מתן בבוקר גם מאפשר לתופעות לוואי כלשהן (צריבה, בחילה קצרה) לחלוף במהלך היום במקום להפריע לשינה.

שאלות נפוצות

מהו מינון ה-NAD+ המומלץ ליום?

עבור NMN פומי: 250 עד 500 מ”ג/יום הוא הטווח הנפוץ ביותר בניסויים שפורסמו. עבור NR פומי: 300 מ”ג/יום הוא המינון המסחרי הסטנדרטי, כאשר ניסויים מגיעים עד 2,000 מ”ג/יום. עבור הזרקת NAD+ תת-עורית: 50 עד 200 מ”ג למפגש (לא יומי; בדרך כלל 2 עד 3 פעמים בשבוע). אין מינון “מומלץ” אוניברסלית מכיוון שאף גוף רגולטורי לא קבע מינון כזה.

כמה NAD+ עליי להזריק?

פעל לפי הוראות הרופא הרושם שלך. מינוני התחלה נפוצים הם 50 מ”ג תת-עורית פעם בשבוע, ועולים ל-100 מ”ג פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע בהתאם לסבילות. מינונים מקסימליים בפרוטוקולים של מרפאות מגיעים ל-200 עד 500 מ”ג למפגש, אם כי מינונים גבוהים יותר לא נבדקו בניסויים מבוקרים.

מהי טבלת מינוני הזרקת NAD+ לבקבוקונים של 500 מ”ג?

יש להמיס מחדש עם 5 מ”ל מים בקטריוסטטיים לקבלת 100 מ”ג/מ”ל. עבור מינון של 100 מ”ג, שאב עד ל-100 יחידות במזרק אינסולין U-100‏ (1.0 מ”ל). עבור מינון של 50 מ”ג, שאב עד ל-50 יחידות (0.5 מ”ל). לאפשרות עם פחות צריבה, השתמש ב-10 מ”ל מי BAC‏ (50 מ”ג/מ”ל) ושאב 2.0 מ”ל עבור מינון של 100 מ”ג עם מזרק של 3 מ”ל.

האם 250 מ”ג או 500 מ”ג NMN עדיף?

שני המינונים נבדקו בניסויים בבני אדם. 250 מ”ג/יום הניבו עלייה מדידה ב-NAD+ והיו המינון ששימש בניסוי הרגישות לאינסולין של Yoshino 2021. ‏500 מ”ג/יום הוא מינון ביניים נפוץ. אין ניסוי שפורסם המראה כי 500 מ”ג מניבים תוצאות קליניות טובות יותר מאשר 250 מ”ג. התחלה ב-250 מ”ג והעלאה במידת הרצון לאחר 2 עד 4 שבועות היא הגישה המתיישבת ביותר עם הראיות.

באיזו תדירות עליי ליטול NAD+?

NMN או NR פומי: פעם ביום (בבוקר). הזרקה תת-עורית: 2 עד 3 פעמים בשבוע. עירוי תוך-ורידי (IV): שבועי עד חודשי. NAD+ הוא קואנזים, לא אגוניסט לקולטן, ולכן אין חשש להתרגלות (דה-סנסיטיזציה) שיחייב מחזורי שימוש והפסקה.

מהו מינון תרסיס אף של NAD+?

פורמולציות נפוצות מספקות 50 עד 100 מ”ג למ”ל, במינון של 1 עד 2 ריסוסים לכל נחיר פעם או פעמיים ביום (בערך 100 עד 200 מ”ג/יום). שום ניסוי שפורסם לא קבע מינון אפי אופטימלי. דרך מתן זו חסרה ראיות רשמיות.

קריאה נוספת

• רמות NAD+: כיצד להעלות אותן באופן טבעי
• מהו NAD+? יתרונות, תפקוד ומדוע הוא פוחת עם הגיל
• תופעות לוואי של NAD+: מה מדווחים ניסויים קליניים
• האם NAD+ הוא פפטיד? לא. הנה מה שהוא באמת
• זריקות NAD+: יתרונות, תופעות לוואי ועלות
• טיפול בעירוי NAD+: כיצד הוא עובד, עלויות וראיות
• תוספי NAD+: סוגים, ראיות וכיצד לבחור
• תוספי ה-NAD+ הטובים ביותר לשנת 2026
• מדבקות NAD+: האם הן עובדות?
• מינון NMN: כמה ליום?

מקורות

1. Christen S, Redeuil K, Goulet L, et al. The differential impact of three different NAD+ boosters on circulatory NAD and microbial metabolism in humans. Nature Metabolism. 2026;8:62-73. doi:10.1038/s42255-025-01421-8 View source (PubMed)
2. Nkrumah-Elie Y, Kwon J, Simpson S, et al. Preliminary safety analysis of two pilot clinical trials involving injections of Niagen, nicotinamide riboside chloride. medRxiv (preprint). 2026. doi:10.64898/2026.04.28.26352007 View source (medRxiv preprint)
3. Yoshino M, Yoshino J, Kayser BD, et al. Nicotinamide mononucleotide increases muscle insulin sensitivity in prediabetic women. Science. 2021;372(6547):1224-1229. doi:10.1126/science.abe9985 View source (PubMed)
4. Safety and metabolism-related outcomes of oral nicotinamide mononucleotide supplementation in adults: a systematic review and meta-analysis. Nutrients. 2026;18(14). Published July 2026. View source (PubMed)
5. Zhang J, Poon ETC, Wong SHS. Efficacy of oral nicotinamide mononucleotide supplementation on glucose and lipid metabolism for adults: a systematic review with meta-analysis. Critical Reviews in Food Science and Nutrition. 2025;65(22):4382-4400. doi:10.1080/10408398.2024.2387324 View source (PubMed)
6. Martens CR, Denman BA, Mazzo MR, et al. Chronic nicotinamide riboside supplementation is well-tolerated and elevates NAD+ in healthy middle-aged and older adults. Nature Communications. 2018;9:1286. doi:10.1038/s41467-018-03421-7 View source (PubMed)
7. Berven H, Svensen M, Eikeland H, et al. The NAD-brain pharmacokinetic study of NAD augmentation in blood and brain using oral precursor supplementation. iScience. 2026;29(3):114764. doi:10.1016/j.isci.2026.114764 View source (PubMed)
8. Gallagher C, Emmanuel OO. NAD+ supplementation for anti-aging and wellness: a PRISMA-guided systematic review of preclinical and clinical evidence. Ageing Research Reviews. 2026;116:103057. doi:10.1016/j.arr.2026.103057 View source (PubMed)

נכתב על ידי Tao Wu. נבדק לאחרונה בספטמבר 2026. מאמר זה נועד למטרות מידע בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי. שוחח עם הרופא שלך לפני תחילת נטילה של תוסף חדש כלשהו.