מדריך תוסף PQQ: תמיכה מיטוכונדריאלית, יתרונות קוגניטיביים וראיות קליניות (2026)

מה זה PQQ?

פירולוקווינולין קינון (PQQ) הוא קינון פעיל-חיזור שזוהה לראשונה כקו-פקטור של אנזימים חיידקיים. הוא אינו מסווג כוויטמין, אך בבעלי חיים הוא תומך בצמיחה נאונטלית ובביצועי רבייה, ותפקידו בביוגנזה של מיטוכונדריה עורר עניין לבריאות האדם (Rucker et al., 2009).

PQQ התגלה בתחילה בשנת 1979 כקו-פקטור של אנזימי דהידרוגנאז חיידקיים. ביסוס תפקידו בביולוגיה של יונקים נמשך זמן רב יותר, אך מחקרים בשני העשורים האחרונים גילו כי PQQ מפעיל מסלולי איתות קריטיים המעורבים בתפקוד המיטוכונדריאלי, בהגנה נוגדת חמצון ובהגנה עצבית (נוירופרוטקציה).

כנוגד חמצון, PQQ יכול לעבור חיזור וחמצון מחדש שוב ושוב, וזו הסיבה שסקירות מתארות אותו כנוגד חמצון פעיל-חיזור עוצמתי בעל תכונות מיטוכונדריאליות ונוירופרוטקטיביות (Xie et al., 2025).

PQQ מופיע בכמויות קטנות במזונות כגון נאטו, תה ירוק, פטרוזיליה, פרי הקיווי ופלפלים ירוקים. כמויות אלו זעירות בהשוואה למינונים בתוספי תזונה; סקירה משנת 2024 משתמשת ב-20 מ”ג/יום כצריכה מוספת של ייחוס (Ikemoto et al., 2024).

כיצד PQQ תומך בתפקוד המיטוכונדריאלי

במחקרי תאים, PQQ הגביר ביוגנזה של מיטוכונדריה על ידי הפעלת גורם השעתוק CREB והקו-אקטיבטור PGC-1α (Chowanadisai et al., 2010). בעכברים צעירים, מחסור ב-PQQ שינה את כמות המיטוכונדריה ואת תפקודה (Stites et al., 2006). ממצאים אלה הם הסיבה העיקרית לכך ש-PQQ מקודם לאנרגיה ולבריאות המוח, אך נתונים מיטוכונדריאליים בבני אדם מוגבלים.

מיטוכונדריות הן האברונים מייצרי האנרגיה בכל תא. ככל שאנו מזדקנים, מספר המיטוכונדריות פוחת, מיטוכונדריות קיימות צוברות נזק, וייצור האנרגיה נעשה יעיל פחות. ירידה מיטוכונדריאלית זו מעורבת כמעט בכל היבט של הזדקנות ביולוגית — מירידה קוגניטיבית ועד אי-ספיקת לב ואובדן מסת שריר.

PQQ פועל על PGC-1α, הרגולטור הראשי של ביוגנזה מיטוכונדריאלית. בתאים, PQQ העלה את ביטוי ה-PGC-1α באמצעות זרחון של CREB ועודד יצירה של מיטוכונדריות חדשות (Chowanadisai et al., 2010).

PQQ חשוב גם ברמת בעל החיים השלם. לעכברים צעירים בדיאטה חסרת PQQ היו שינויים בכמות המיטוכונדריה ובתפקודה (Stites et al., 2006), ובעכברים בני 20 חודשים PQQ שיפר זיכרון עבודה מרחבי וזיהוי, השפעות שנקשרו לביואנרגטיקה מיטוכונדריאלית ולמסלול הקשור ל-SIRT1-UCP2 (Yan et al., 2026).

PQQ מפעיל גם את מסלול התגובה נוגדת החמצון Nrf2, אשר מווסת כלפי מעלה אנזימים נוגדי חמצון אנדוגניים (SOD, קטלאז, גלוטתיון פראוקסידאז) ומדכא דלקת המונעת על ידי NF-κB. פעולה כפולה זו, ביוגנזה של מיטוכונדריה בתוספת שיפור נוגד חמצון, רלוונטית במיוחד במוח המזדקן (Xie et al., 2025).

ראיות קליניות: תפקוד קוגניטיבי

שלושה ניסויים אקראיים מצביעים על יתרונות קוגניטיביים. בקרב 41 מבוגרים מבוגרים בריאים, 20 מ”ג/יום למשך 12 שבועות הגבילו את הירידה בביצועי מבחן סטרופ (Stroop), מדד לקשב (Itoh et al., 2016). בקרב 64 מבוגרים בריאים בני 40 עד 79, 12 שבועות של PQQ שיפרו זיכרון, קשב, זמן תגובה וגמישות קוגניטיבית (Shiojima et al., 2022). במבוגרים מבוגרים עם ליקוי קוגניטיבי קל, תערובת מימן בתוספת PQQ למשך שישה שבועות שיפרה את ההתמצאות המנטלית (Baltic et al., 2024).

מבוגרים מבוגרים בריאים. ארבעים ואחד מבוגרים מבוגרים בריאים נטלו 20 מ”ג/יום של מלח דיסודיום PQQ או פלצבו למשך 12 שבועות. השינוי בהפרעת סטרופ (Stroop interference) היה קטן יותר באופן מובהק עם PQQ, ובדיקה ראשונית בתת-אדום קרוב הצביעה על זרימת דם מוגברת בקליפת המוח הקדם-מצחית (Itoh et al., 2016).

מבוגרים בגיל העמידה ומבוגרים מבוגרים. שישים וארבעה מבוגרים יפנים בריאים בני 40 עד 79 נטלו מלח דיסודיום PQQ או פלצבו למשך 12 שבועות. קבוצת ה-PQQ השתפרה בזיכרון מורכב, זיכרון מילולי, זמן תגובה, קשב מורכב, גמישות קוגניטיבית, תפקוד ניהולי ומהירות מוטורית, ובמבחן הסינון MMSE-J, ללא תופעות לוואי (Shiojima et al., 2022). מחקר נפרד שסוכם בסקירה משנת 2024 מצא כי גמישות קוגניטיבית ומהירות ניהולית השתפרו עד השבוע השמיני במבוגרים בני 20 עד 40 (Ikemoto et al., 2024).

ליקוי קוגניטיבי קל. שלושים וארבעה מבוגרים מבוגרים עם ליקוי קוגניטיבי קל נטלו תערובת דיהידרוגן-PQQ או פלצבו למשך שישה שבועות. התערובת שיפרה התמצאות מנטלית וסמנים של חילוף חומרים במוח, אם כי המחברים הזהירו כי המדגם הקטן מגביל את הפרשנות (Baltic et al., 2024).

סייג חשוב אחד: הניסוי של Baltic השתמש ב-PQQ בשילוב עם מימן מולקולרי, כך שלא ניתן לבודד לחלוטין את התרומה האישית של PQQ. עם זאת, התוצאות תואמות את הניסויים המוקדמים יותר שכללו PQQ בלבד ואת מנגנון הביוגנזה המיטוכונדריאלית שהיה צפוי לשפר את חילוף החומרים האנרגטי ואת החמצון במוח.

PQQ ואיכות השינה

נתוני השינה מגיעים מניסוי פתוח (open-label), אשר סקירה משנת 2024 מסכמת כמראה שינה ומצב רוח טובים יותר עם PQQ (Ikemoto et al., 2024). ללא קבוצת פלצבו, תוצאות אלו הן ראשוניות.

מחקרים פתוחים אינם יכולים להפריד בין השפעת התוסף לבין ציפייה, ולכן ממצאי השינה זקוקים למבחן מבוקר פלצבו. הסבר מיטוכונדריאלי יהיה סביר, מכיוון שחילוף חומרים אנרגטי במוח משפיע על ויסות השינה, אך קשר זה הוא בגדר השערה.

חוסר תפקוד מיטוכונדריאלי במוח מוכר יותר ויותר כגורם התורם להפרעות שינה הקשורות לגיל. על ידי תמיכה בביוגנזה מיטוכונדריאלית ברקמה עצבית, PQQ עשוי לתת מענה לגורם במעלה הזרם של שינה לקויה ולא רק לספק סדציה תסמינית, גישה שונה מהותית מזו של תוספי שינה מסורתיים.

PQQ + CoQ10: יתרונות סינרגטיים

סקירה משנת 2024 מתארת מחקרים יפניים שבהם הוספת CoQ10 ל-PQQ הגבירה עוד יותר את ההשפעות הקוגניטיביות (Ikemoto et al., 2024). הנתונים מבעלי חיים תומכים בכך פחות: בחולדות, PQQ שיפר את הלמידה יותר מאשר CoQ10, אך שילוב השניים לא הניב תוצאות טובות יותר מאשר PQQ לבדו (Ohwada et al., 2008). השילוב הגיוני אך לא הוכח כסינרגטי.

הרציונל הוא שהשניים פועלים על חלקים שונים בתפקוד המיטוכונדריאלי: PQQ מאותת על יצירת מיטוכונדריות חדשות (Chowanadisai et al., 2010), בעוד ש-CoQ10 נושא אלקטרונים בשרשרת הנשימה של אלו הקיימות. בתיאוריה הם משלימים זה את זה, אך השפעה משולבת גדולה יותר לא הוכחה בניסוי אנושי מבוקר פלצבו שפורסם.

הטענה בבני אדם לסינרגיה נשענת על מחקרים יפניים שסוכמו בסקירה משנת 2024 (Ikemoto et al., 2024). במחקר על חולדות, השילוב לא שיפר את הלמידה מעבר ל-PQQ לבדו (Ohwada et al., 2008).

מינון PQQ וכיצד ליטול אותו

המינון הנחקר ביותר הוא 20 מ”ג/יום של מלח דיסודיום PQQ, ששימש בניסוי הקוגניטיבי של 12 שבועות במבוגרים מבוגרים (Itoh et al., 2016). סקירה משנת 2024 מדווחת כי 100 מ”ג/יום למשך 24 שבועות נסבלו היטב במחקר בבני אדם (Ikemoto et al., 2024). נטילתו עם ארוחה היא ברירת מחדל סבירה.

20 מ”ג/יום: המינון בניסוי של Itoh וצריכת הייחוס במחקר היפני (Ikemoto et al., 2024). מינון בבוקר או באמצע היום הוא בחירה סבירה.

10 מ”ג/יום: מינון תווית נפוץ ונקודת התחלה סבירה, אם כי רוב נתוני הניסויים מגיעים מ-20 מ”ג.

פרוטוקול שילוב: 20 מ”ג PQQ עם 100 עד 300 מ”ג CoQ10, נטול עם ארוחה. מחקרים יפניים מציעים יתרון מוסף (Ikemoto et al., 2024), אך נתונים מחולדות אינם מראים סינרגיה (Ohwada et al., 2008).

סקירה משנת 2024 מדווחת על מחקר בבני אדם שבו 100 מ”ג/יום למשך 24 שבועות לא גרמו לבעיות בטיחות (Ikemoto et al., 2024), והניסוי הקוגניטיבי בן 12 השבועות במבוגרים בני 40 עד 79 לא צפה בתופעות לוואי (Shiojima et al., 2022).

בטיחות ותופעות לוואי

PQQ נסבל היטב בניסויים: לא נצפו תופעות לוואי לאורך 12 שבועות בניסוי של Shiojima (Shiojima et al., 2022), וסקירה משנת 2024 מדווחת על סבילות טובה ב-100 מ”ג/יום למשך 24 שבועות (Ikemoto et al., 2024). אינטראקציות תרופתיות לא נחקרו.

ניסויים שפורסמו לא דיווחו על דפוס עקבי של תופעות לוואי במינונים שנחקרו (Shiojima et al., 2022). כמו בכל תוסף חדש, יש להפסיק אם מבחינים באי-נוחות מתמשכת.

PQQ ודלקת: המתג הכפול Nrf2-NF-κB

PQQ מפעיל בו-זמנית את מסלול נוגדי החמצון Nrf2 ומדכא איתות דלקתי של NF-κB, מנגנון כפול המתאם תגובות אנטי-דלקתיות ונוגדות חמצון. השפעה דו-כיוונית זו רלוונטית במיוחד לדלקת עצבית (נוירו-אינפלמציה) הקשורה לגיל, המניעה ירידה קוגניטיבית באמצעות דלקת כרונית בדרגה נמוכה במוח (inflammaging).

דלקת כרונית בדרגה נמוכה, המכונה “inflammaging”, מוכרת כיום כמניע מרכזי של מחלות הקשורות לגיל. במוח, מיקרוגליה מופעלת משחררת ציטוקינים פרו-דלקתיים (TNF-α, IL-6, IL-1β) הפוגעים בנוירונים, פוגעים בפלסטיות הסינפטית ומשבשים את האיתות של מוליכים עצביים. סביבה נוירו-אינפלמטורית זו מאיצה ירידה קוגניטיבית, מפחיתה נוירוגנזה ומגבירה את הרגישות למחלות ניווניות של מערכת העצבים.

PQQ מטפל בדלקת עצבית דרך שני מסלולים משלימים. ראשית, הוא מפעיל את Nrf2 (גורם גרעיני nuclear factor erythroid 2-related factor 2), אשר עובר טרנסלוקציה לגרעין ומווסת כלפי מעלה את הביטוי של גנים רבים המגינים על התא, כולל heme oxygenase-1 (HO-1), NAD(P)H quinone oxidoreductase 1 (NQO1), סופראוקסיד דיסמוטאז (SOD), קטלאז וגלוטתיון פראוקסידאז. יכולת נוגדת חמצון אנדוגנית משופרת זו מנטרלת את מיני החמצן התגובתיים (ROS) אשר מעוררים ומשמרים מפלי דלקת.

שנית, PQQ מדכא את NF-κB — גורם השעתוק הראשי לביטוי גנים דלקתיים. כאשר NF-κB מעוכב, הייצור של ציטוקינים פרו-דלקתיים, כמוקינים ומולקולות היצמדות פוחת. דיכוי זה מתרחש ברמת הזרחון של IκBα, מה שמונע מ-NF-κB לעבור לגרעין ולהפעיל שעתוק של גנים דלקתיים.

נתונים בבני אדם מוגבלים אך עקביים. במחקר קטן, PQQ הפחית את החלבון מגיב C (CRP) ואת IL-6 בפלזמה, הפחית אמינים ממותלים בשתן כגון טרימתילאמין N-אוקסיד, והסיט מטבוליטים בשתן באופן התואם לתפקוד מיטוכונדריאלי טוב יותר; המחברים תיארו את הנתונים כבין הראשונים המקשרים בין השפעות ה-PQQ בבעלי חיים לבני אדם (Harris et al., 2013).

הסקירה משנת 2025 מאת Xie et al. הציגה את PQQ כחומר נוירופרוטקטיבי פוטנציאלי למחלות ניווניות של מערכת העצבים דווקא בגלל מנגנון אנטי-דלקתי/נוגד חמצון כפול זה. המחברים ציינו כי יכולתו של PQQ לשפר בו-זמנית ביוגנזה של מיטוכונדריה (באמצעות PGC-1α), להפחית עקה חמצונית (באמצעות Nrf2) ולדכא נוירו-אינפלמציה (באמצעות NF-κB) הופכת אותו לתרכובת בעלת ריבוי מטרות ייחודי לבריאות המוח, הנותנת מענה לשלושה מתוך ארבעת סימני ההיכר העיקריים של ניוון עצבי במולקולה אחת.

מקורות מזון של PQQ וצריכה תזונתית

PQQ קיים בכמויות זעירות במזונות רבים, כולל נאטו, תה ירוק, פטרוזיליה, פרי הקיווי ופלפלים ירוקים. הצריכה התזונתית נמוכה בהרבה מ-20 מ”ג/יום המשמשים במחקרי תוספי תזונה (Ikemoto et al., 2024), ולכן תוספים הם הדרך המעשית היחידה להגיע למינונים שנחקרו.

בשונה מספרמידין, שבו הצריכה התזונתית יכולה להתקרב לרמות רלוונטיות מבחינה קלינית באמצעות בחירות מזון, ריכוזי PQQ במזון נמדדים בננוגרמים לגרם, שלושה סדרי גודל פחות ממינונים של תוספי תזונה. הפער בין הצריכה התזונתית למינונים הקליניים הוא עצום:

תוספי תזונה מסחריים משתמשים במלח דיסודיום PQQ המיוצר על ידי תסיסה חיידקית, אותה צורה ששימשה בניסויים העיקריים בבני אדם (Itoh et al., 2016) (Shiojima et al., 2022).

השאלה האם PQQ ממקור תזונתי מעניק יתרונות בריאותיים משמעותיים ברמות הצריכה מהמזון (0.1–1.0 מ”ג/יום) אינה פתורה. חוקרים מסוימים משערים שאפילו כמויות זעירות של PQQ בתזונה תורמות לבריאות המיטוכונדריה לאורך עשרות שנים של חשיפה עקבית, ושאוכלוסיות עם צריכה גבוהה יותר של מזונות עשירים ב-PQQ (למשל, תזונה יפנית עשירה בנאטו ובתה ירוק) עשויות להפיק יתרונות מצטברים. עם זאת, שום מחקר לא העריך באופן ספציפי תוצאות בריאותיות ברמות של PQQ תזונתי — הראיות הקליניות תומכות רק בהשפעות במינונים של תוספי תזונה של 10–20 מ”ג/יום.

PQQ לעומת CoQ10 לעומת NMN: בחירת תוסף המיטוכונדריה הנכון

PQQ, CoQ10 ו-NMN כולם תומכים בבריאות המיטוכונדריה אך דרך מנגנונים שונים. PQQ יוצר מיטוכונדריות חדשות (ביוגנזה). CoQ10 ממטב את שרשרת מעבר האלקטרונים במיטוכונדריות קיימות (יעילות). NMN מעלה את ה-NAD+ כדי להזין אנזימים מיטוכונדריאליים (אספקת דלק). השלושה משלימים זה את זה, ולשילוב של PQQ עם CoQ10 יש תמיכה מניסויים קליניים המראה תוצאות קוגניטיביות עדיפות לעומת כל אחד מהם לבדו.

PQQ (פירולוקווינולין קווינון). מנגנון עיקרי: ביוגנזה מיטוכונדריאלית דרך CREB ו-PGC-1α (Chowanadisai et al., 2010). הוא היחיד מבין השלושה שנחקר בעיקר עבור הגדלת מספר המיטוכונדריות. מינון: 20 מ”ג/יום בניסויים. הכי מתאים עבור: מבוגרים המעוניינים בתמיכה קוגניטיבית עם נתוני ניסויים צנועים אך הולכים וגדלים.

CoQ10 (יוביקווינון/יוביקווינול). מנגנון עיקרי: נשא אלקטרונים בקומפלקס III של שרשרת מעבר האלקטרונים המיטוכונדריאלית. ממטב את יעילות ייצור ה-ATP בתוך מיטוכונדריות קיימות. רמות CoQ10 יורדות עם הגיל ומדולדלות עוד יותר על ידי תרופות סטטינים. מינון: 100–300 מ”ג/יום (צורת היוביקווינול נספגת טוב יותר). הכי מתאים עבור: אנשים הנוטלים סטטינים, אלו עם אי-ספיקת לב או אנרגיה נמוכה, וכהשלמה ל-PQQ לתמיכה מיטוכונדריאלית מלאה.

NMN (ניקוטינאמיד מונונוקלאוטיד). מנגנון עיקרי: קודמן ל-NAD+. NMN מומר ל-NAD+ בתאים, המשמש כקו-פקטור לאנזימים מיטוכונדריאליים (במיוחד בקומפלקס I) ומזין מסלולי תיקון התלויים בסירטואין. NAD+ אינו יוצר מיטוכונדריות חדשות או משפר את מעבר האלקטרונים, הוא מספק את הדלק שאנזימים מיטוכונדריאליים זקוקים לו כדי לתפקד. מינון: 250–1,000 מ”ג/יום. הכי מתאים עבור: תמיכה רחבה באנטי-אייג’ינג, שחזור NAD+, שפעול סירטואינים.

ההיגיון בשילוב ביניהם הוא כמות (PQQ), יעילות (CoQ10) ודלק (NMN). רק PQQ בתוספת CoQ10 נחקר, במחקר יפני שסוכם בסקירה משנת 2024 (Ikemoto et al., 2024), והשילוב המשולש לא נבדק.

למשתמשי תוספים המודעים לתקציב: PQQ + CoQ10 הוא השילוב של שני תוספים הנתמך בצורה הטובה ביותר לבריאות המיטוכונדריה. הוספת NMN מרחיבה את הגישה כך שתכלול שחזור NAD+ אך מעלה את העלות באופן משמעותי. תעדפו בהתאם לחשש העיקרי שלכם: תפקוד קוגניטיבי ← PQQ + CoQ10; הזדקנות כללית ← הוסיפו NMN; שימוש בסטטינים ← CoQ10 תחילה, ולאחר מכן הוסיפו PQQ.

מי צריך לשקול נטילת תוסף PQQ?

PQQ מתאים ביותר למבוגרים מעל גיל 40 המודאגים מירידה קוגניטיבית הקשורה לגיל, לאנשים המחפשים תמיכה מיטוכונדריאלית מעבר ל-CoQ10 בלבד, ולאנשים החווים עייפות, ערפול מוחי או חדות מנטלית מופחתת שעשויים להיות קשורים לירידה בתפקוד המיטוכונדריאלי. הוא אינו טיפול במצבים נוירולוגיים מאובחנים, הדורשים ניהול רפואי.

מבוגרים מעל גיל 40 עם חששות קוגניטיביים מוקדמים. הניסויים הקליניים שהראו יתרונות קוגניטיביים גייסו משתתפים בני 40–80, כאשר ההשפעות הבולטות ביותר היו בקרב אלו שחוו האטה קוגניטיבית הקשורה לגיל. אם אתם מבחינים שמשימות מנטליות לוקחות זמן רב יותר, שזיכרון העבודה מרגיש פחות חד, או שביצוע מספר משימות במקביל קשה יותר מבעבר, PQQ במינון של 20 מ”ג/יום הוא התערבות סבירה מבוססת-ראיות.

אנשים שכבר נוטלים CoQ10. אם אתם נוטלים תוסף CoQ10 לבריאות הלב או עקב דלדול הקשור לסטטינים, הוספת PQQ מרחיבה את התמיכה המיטוכונדריאלית ממיטוב אברונים קיימים ליצירת אברונים חדשים. לשילוב יש תמיכה מניסויים קליניים והוא נותן מענה להיבט שונה של בריאות המיטוכונדריה מאשר CoQ10 בלבד.

משתמשי תוספי NMN/NAD+. אם אתם כבר משקיעים בשחזור NAD+ באמצעות NMN או NR, ה-PQQ מוסיף את רכיב הביוגנזה המיטוכונדריאלית שקודמני NAD+ לבדם אינם מספקים. יותר מיטוכונדריות משמעותן יותר אתרים שבהם אנזימים התלויים ב-NAD+ יכולים לעבוד, מה שעשוי להעצים את היתרונות של תוספי NAD+.

אנשים עם עייפות מתמשכת או ערפול מוחי — בעוד שלעייפות יש סיבות אפשריות רבות (ויש להעריך אותה רפואית אם היא נמשכת), תפקוד לקוי של המיטוכונדריה הוא גורם תורם שאינו מוכר דיו. יכולתו של PQQ לעורר ייצור מיטוכונדריאלי חדש יכולה לתת מענה לגירעונות באנרגיה תאית שבירורים רפואיים סטנדרטיים עשויים שלא לזהות.

מי לא צריך להסתמך על PQQ: אנשים עם מחלות ניווניות של מערכת העצבים מאובחנות (אלצהיימר, פרקינסון) צריכים לעבוד עם נוירולוגים ולא להחליף טיפולים רפואיים מוכחים בתוספי תזונה. PQQ הוא תוסף מניעתי ולשמירה על הבריאות, ולא טיפול במחלה נוירולוגית מבוססת.

PQQ וביצועי פעילות גופנית

אף ניסוי שפורסם לא הראה ש-PQQ משפר ביצועי פעילות גופנית. בניסוי משנת 2026 שכלל 60 משתתפים, 20 מ”ג של PQQ שיפרו מדד אחד בדיווח עצמי של אינטרוספציה, הקשבה לגוף, לאחר פעילות גופנית מתישה (Zhao et al., 2026), אך הביצועים עצמם לא היו תוצא המדד.

צפיפות מיטוכונדריאלית בשריר השלד היא הקובע הפיזיולוגי המרכזי של כושר גופני אירובי. לספורטאי סיבולת עלית יש בערך פי שניים מתכולת המיטוכונדריה של אנשים לא מאומנים. אימוני כושר מעוררים ביוגנזה מיטוכונדריאלית דרך אותו מסלול PGC-1α ש-PQQ משפעל, מה שמעלה את השאלה האם נטילת תוסף PQQ יכולה לשפר או להאיץ הסתגלויות מיטוכונדריאליות המושרות על ידי פעילות גופנית.

המסגרת התיאורטית עבור PQQ בפעילות גופנית היא משכנעת: אם פעילות גופנית ו-PQQ שניהם משפעלים את PGC-1α, שילוב ביניהם עשוי לייצר אותות ביוגנזה מיטוכונדריאלית אדיטיביים. פעילות גופנית מספקת את הגירוי החריף (שפעול AMPK חולף במהלך כל אימון), בעוד ש-PQQ מספק שפעול בסיסי מתמשך (ויסות כלפי מעלה רציף של PGC-1α מנטילת תוסף יומיומית). התוצאה עשויה להיות צבירה מהירה יותר של מיטוכונדריות חדשות ושיפורים מהירים יותר בכושר האירובי במהלך תוכנית אימונים.

עם זאת, הדבר נותר ברובו תיאורטי עבור ביצועי פעילות גופנית באופן ספציפי. אף ניסוי שפורסם לא השתמש ב-PQQ כעזר ארגוגני במחקר אימונים עם תוצאי ביצועים (צריכת חמצן מרבית, זמן עד לתשישות, ביצועים במרוץ). הראיות לגבי פעילות גופנית מוגבלות לסמנים ביולוגיים מטבוליים ולמדדי מאמץ סובייקטיביים. ספורטאים המעוניינים ב-PQQ לשיפור ביצועים צריכים לראות בו תחום עניין מתפתח ולא אסטרטגיה ארגוגנית מבוססת, ולתעדף תחילה שיטות אימון, תזונה והתאוששות מוכחות.

עבור מתאמנים חובבים ומבוגרים פעילים מעל גיל 40, הרציונל שונה במקצת. באוכלוסייה זו, המטרה אינה ביצועי שיא אלא שמירה על תפקוד המיטוכונדריה וכושר הפעילות הגופנית שיורדים באופן טבעי עם הגיל. יכולתו של PQQ לעורר ייצור מיטוכונדריאלי חדש נותנת מענה לאובדן הצפיפות המיטוכונדריאלית הקשור לגיל, אשר תורם לירידה בסבילות לפעילות גופנית, להתאוששות איטית יותר ולעייפות מוגברת, מה שהופך אותו לרלוונטי יותר באופן פוטנציאלי עבור ספורטאים מתבגרים מאשר למתחרים תחרותיים.

PQQ ובריאות הלב

PQQ לא נבדק על תוצאים לבביים בבני אדם. הרציונל הוא עקיף: שריר הלב מסתמך במידה רבה על מיטוכונדריות, ובמחקר קטן בבני אדם PQQ הפחית CRP ו-IL-6, שני סמני דלקת הקשורים לסיכון קרדיווסקולרי (Harris et al., 2013).

הלב הוא בין האיברים העשירים ביותר במיטוכונדריות, מה שמשקף את דרישות האנרגיה של התכווצות מתמדת. כאשר המיטוכונדריות מתדלדלות, שריר הלב מייצר פחות ATP, מה שתורם לירידה לבבית הקשורה לגיל.

נזק מיטוכונדריאלי מצטבר בתאי הלב לאורך עשרות שנים. הרעיון מאחורי PQQ הוא שעידוד מיטוכונדריות חדשות (Chowanadisai et al., 2010) עשוי לקזז חלק מאותו אובדן, אך הדבר לא נבדק בלבבות אנושיים.

המחקר בבני אדם של Harris et al. (2013) מספק ראיות לבביות עקיפות: נטילת תוסף PQQ הפחיתה CRP ו-IL-6 — שניהם סמני דלקת סיסטמיים המהווים גורמי סיכון קרדיווסקולריים עצמאיים. בעוד שהניסוי לא מדד תפקוד לבבי ישירות, הירידה בסמנים ביולוגיים דלקתיים מצביעה על פרופיל שינוי סיכון קרדיווסקולרי חיובי.

עבור אנשים המודאגים מבריאות קרדיווסקולרית הקשורה לגיל, השפעות הביוגנזה המיטוכונדריאלית של PQQ משלימות תוספים מבוססים אחרים התומכים בלב. CoQ10 ממטב מיטוכונדריות לבביות קיימות, חומצות שומן אומגה 3 מפחיתות דלקת וסיכון להפרעות קצב, ומגנזיום תומך באלקטרופיזיולוגיה של הלב ובהרפיית כלי דם. PQQ מוסיף את הממד של ייצור מיטוכונדריאלי חדש שאף אחד מהתוספים האחרים הללו אינו מספק.

ספיגה וזמינות ביולוגית של PQQ

נתונים בבני אדם מראים כי PQQ פומי נספג היטב במידה מספקת כדי לשנות מדדים בדם ובשתן (Harris et al., 2013). פרמקוקינטיקה מפורטת בבני אדם, כגון זמן מחצית חיים ופיזור ברקמות, אינה מבוססת היטב בניסויים שפורסמו. נטילתו עם ארוחה היא ברירת מחדל סבירה.

במחקר של Harris,‏ PQQ שינה מדדי דלקת בפלזמה ומטבוליטים בשתן, מה שמראה שהוא נספג בכמויות משמעותיות (Harris et al., 2013).

בניגוד לכורכומין, שידוע לשמצה בכך שהוא נספג בצורה לקויה, נראה ש-PQQ אינו זקוק לפורמולציות מיוחדות כדי להשפיע באופן מדיד בבני אדם (Harris et al., 2013).

ההשפעות הקוגניטיביות בעכברים מבוגרים (Yan et al., 2026) מצביעות על כך ש-PQQ או האותות שלו במורד הזרם מגיעים למוח, אך רמות ברקמות בבני אדם לא נמדדו.

קחו PQQ עם ארוחה. שום ניסוי לא השווה בין מינון במצב שובע לעומת צום, אך ארוחה היא ברירת מחדל הגיונית, ונטילה בבוקר או באמצע היום מונעת כל השפעה מעוררת בזמן השינה.

אינטראקציות בין תרופות ל-PQQ אינן מאופיינות היטב בספרות הקלינית. בהתחשב בתכונות נוגדות החמצון שלו, קיים חשש תיאורטי ש-PQQ עלול להפריע לתרופות כימותרפיות או לטיפול בקרינה המסתמכים על מנגנונים חמצוניים להריגת תאי סרטן, אם כי הדבר לא נחקר קלינית. חולי סרטן העוברים טיפול פעיל צריכים להיוועץ באונקולוג שלהם לפני תחילת תיסוף ב-PQQ.

מה PQQ עושה לגוף?

במחקרי תאים, PQQ מעורר ביוגנזה מיטוכונדריאלית באמצעות CREB ו-PGC-1α (Chowanadisai et al., 2010). בבני אדם, ניסויים של 12 שבועות מצאו קשב, זיכרון וגמישות קוגניטיבית טובים יותר (Itoh et al., 2016) (Shiojima et al., 2022), ומחקר קטן מצא רמות נמוכות יותר של CRP ו-IL-6 (Harris et al., 2013).

האם כדאי ליטול PQQ?

עבור מבוגרים מעל גיל 40 המעוניינים בתמיכה קוגניטיבית, ל-PQQ במינון של 20 מ”ג ליום יש ראיות מוקדמות סבירות: שני מחקרי RCT של 12 שבועות מצאו יתרונות קוגניטיביים (Itoh et al., 2016) (Shiojima et al., 2022), והסבילות הייתה טובה. יש לצפות לשינויים צנועים והדרגתיים ולא להשפעה חריפה.

כמה זמן לוקח ל-PQQ לפעול?

הניסויים החיוביים מדדו תוצאות לאחר 12 שבועות (Itoh et al., 2016) (Shiojima et al., 2022), וסקירה משנת 2024 מציינת שחלק מהמדדים השתפרו עד 8 שבועות בקרב מבוגרים צעירים יותר (Ikemoto et al., 2024). תנו לזה לפחות חודשיים עד שלושה חודשים.

האם אפשר ליטול PQQ ו-CoQ10 ביחד?

כן. הם פועלים על חלקים שונים של תפקוד המיטוכונדריה, ומחקרים יפניים שסוכמו בסקירה משנת 2024 מצביעים על כך ש-CoQ10 מגביר את ההשפעות הקוגניטיביות של PQQ (Ikemoto et al., 2024). עם זאת, בחולדות, השילוב לא השיג תוצאות טובות יותר מאשר PQQ לבדו (Ohwada et al., 2008), לכן התייחסו לסינרגיה כאפשרית ולא כמוכחת.